דילוג לתוכן הראשי
לצוד פרות קדושותשיעורים נלווים לספר
לכל המאמרים

עוד קרמבו אחד: על תפילה, צרות וקיבולת

אם כל מה שקורה לנו טוב, למה בכלל להתפלל? הרב אפרים ארנברג מסביר שכל בקשה לשינוי היא בקשה לצרות, ושכדאי לבקש בכל זאת.

מבוסס על שיעור 1: איך לבקש מה' צרות - ואז לדרוש ממנו שזה לא יכאב5 דק׳ קריאה

קורא רציני ועמוק קרא גרסה קודמת של הספר "לצוד פרות קדושות", וחזר אל הרב אפרים ארנברג עם שאלה פשוטה וחדה: אחרי כל זה, יש בכלל מקום להתפלל?

השאלה לא באה מקנטרנות. היא עולה מתוך הספר עצמו. הרב ארנברג מסביר שזו מסקנה טבעית: אם אני עושה חשבון אמיתי וביקורתי עם עצמי, מתברר שהכול טוב. גם הצרות הן משהו שאני צריך, כמו שהפסוק אומר, "לפני שבר גאון". וגם ההצלחות, הכסף, הפרנסה והכבוד ניתנים לי לפי הקיבולת שלי. אז למה לבקש שינוי?

זו פרה קדושה שקל להחזיק בה בשקט: מי שמבין שהכול מכוון לטובה, כנראה צריך רק להשלים. השיעור הראשון בסדרה מציע דרך אחרת, ודורש ממנו יותר.

שלוש דרכים לקרוא שורה אחת

בפיוט "שערי שמים", שמזמרים בחגים, יש שורה מוכרת: "אוצרך הטוב לנו תפתח". הרב ארנברג מראה שאפשר לפסק אותה בכמה דרכים, וכל פיסוק מבטא תפיסה אחרת של תפילה.

הקריאה הראשונה היא המוכרת: "אוצרך הטוב, לנו תפתח". לה' יש אוצרות טובים – בריאות, פרנסה, שידוכים, שלום – ואנחנו מבקשים שיפתח אותם וישפיע עלינו.

הקריאה השנייה היא "אוצרך הטוב לנו, תפתח". הרב מציין שכך כתוב בסידור של אדמו"ר הזקן. כאן אני מודה שלא כל מה שאני רוצה באמת טוב לי, ומבקש מה' שיפתח רק את מה שטוב לי. אם מיליון דולר לא טוב לי, אז לא. הרב רואה בזה הכנעה וצידוק הדין, ומוסיף: "זה לא תפילה, זה כאילו השלמה" (19:24).

הקריאה השלישית מפתיעה: "אוצרך – טוב לנו, תפתח". כל מה שבא מהאוצר של ה' הוא ממילא טוב לנו. לפי ההסבר הזה, אין "טוב" בחפץ עצמו. מה שקובע הוא אם אני רואה בו את ה'. בלשון הרב: "אם אני רואה בזה את יד השם, זה טוב לי" (22:53). דבר שמבטא לי שה' דואג לי הוא טוב. דבר שמגדיל אצלי את תחושת "כוחי ועוצם ידי" הוא ההפך. ומי שרואה כך, יכול להכיל שפע בלי גבול.

המשפט הכי חשוב בתפילה

את התשובה לשאלת הקורא הרב מוצא בחתימה של תפילות הימים הנוראים. אחרי כל הבקשות – על בריאות, על נחת, על פרנסה – מבקשים שכל זה יהיה "לא על ידי יסורים וחלאים רעים".

למה החתימה הזאת חשובה כל כך? כי יהודי מפוכח, שעושה חשבון אמיתי אחרי שביקש שינויים רבים במציאות, מרגיש שהוא בעצם מבקש לעצמו צרות. הרב מסביר שה' כבר מנהל את החיים שלנו בהתאמה מושלמת. מי שאומר "לא, תן לי אחרת", מבקש דבר שהוא עוד לא יודע להכיל. אדם רוצה יותר כסף, ופתאום זה פוגע לו בשלום הבית או בבריאות.

ובכל זאת, המסקנה אינה להפסיק לבקש. הרב משתמש במשל של ילד שמבקש מאמא עוד קרמבו. אמא אומרת לו שיכאב לו הבטן. הילד לא עונה לה שלמד מיקרוביולוגיה ושני קרמבו זה בסדר. הוא לא טוען שהוא צודק. הוא פשוט מרגיש שראוי שאמא תסתדר עם הבעיות של שני הקרמבו.

לפי הרב, זה הפשט של תפילה. ובמילים שלו: "המשפט הכי חשוב בתפילה זה לא על ידי יסורים וחלאים רעים" (28:27). מי שלא קולט שהוא מבקש צרות, לא מכיר את עצמו. ומי שקולט, לא צריך להפסיק לבקש. הוא צריך לומר בסוף: "אני יודע שביקשתי צרות, אז אני גם מבקש שזה לא יהיה עם צרות" (29:31).

לבקש מערכת עיכול, לא עוד קרמבו

הרב מוסיף ניסוח שכלי יותר לאותו רעיון: כל תפילה היא בקשה לדעת, לבהירות. "אני בעצם לא מבקש קרמבו, אני בעצם מבקש מערכת עיכול יותר בריאה" (30:12).

לכן, הוא מסביר, הבקשה הראשונה בתפילה בכל יום היא "חונן הדעת". לפני שמבקשים בריאות או כל דבר אחר, מבקשים מספיק בהירות כדי שמה שנבקש לא ייסר אותנו. מה שיש לי עכשיו כבר ממצה את הפוטנציאל שלי. כדי לבקש משהו נוסף, צריך קודם לבקש שהפוטנציאל עצמו יגדל.

והרצון לעוד אינו בעיה. כאן הרב מביא משל: בן בכיתה ד' חוזר מכנס התעוררות ומודיע שקיבל על עצמו לסיים השנה ש"ס בבלי וירושלמי. ההורה עונה לו: וואו, כל הכבוד, אולי תתחיל במשניות. ההורה חושש מקריסה, כי הוא מכיר את הקיבולת של הבן. אבל אם הבן באמת יצליח, ההורה לא יתאכזב. הוא חושש עליו, לא על עצמו.

כך גם ה'. הרב מביא את מאמר חז"ל שיותר ממה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק, ואומר: "השם תמיד רוצה לתת יותר" (39:21). הרצון שלנו עכשיו משקף את הקיבולת שלנו עכשיו. אם נגדיל את הקיבולת, זה ישמח את ה' יותר משזה ישמח אותנו. לדברי הרב, זה הנושא של הספר כולו: איך לשפר ולייעל את חילוף החומרים של הנפש.

תפילה שהופכת לתוכנית עבודה

הרב לא משאיר את הרעיון בבית הכנסת. אחרי החגים נכנסים לזמן חורף, לשגרה שבה אפשר להספיק הרבה. מי שהתפלל על יותר הצלחה, יותר שלום בית, יותר שליחות ויותר שיעורים, ומתכוון לזה באמת, הולך להגדיל את הפעילות שלו. אפשר אפילו לחשב באקסל שזה יביא יותר מאמץ ויותר גירעון. בפועל, הוא מתכנן לעצמו צרות.

לכן, לדברי הרב, התפילה של החגים היא כיוון לתוכנית העבודה של השנה. אנחנו רוצים לאכול השנה פי שניים קרמבו, ויודעים איך זה עלול להיגמר. אז מבקשים שזה יהיה בלי יסורים: שתהיה בהירות, ושלא נישבר באמצע הדרך.

הרב מסכם שהדרך היחידה לבקש מעבר לקיבולת היא לבקש את הגדלת הקיבולת עצמה. מבקשים דעת, מבקשים סייעתא דשמיא, ויודעים שבמקום שבו לא נצליח, אולי יהיו גם קצת יסורים. ובכל זאת מבקשים שיהיה בלי יסורים, כי ה' רחמן.

בחיי היום־יום זה נשמע כך: לבקש בלב שלם את מה שרוצים, לדעת בכנות שזה עוד לא בגודל שלנו, ולבקש באותה נשימה גם את הכוח להכיל אותו. זו לא השלמה, וגם לא טענה שאנחנו יודעים יותר טוב. זו תפילה של ילד שסומך על אמא שלו שתסתדר עם התוצאות.

השיעור הזה הוא הקדמה לכל הסדרה. בשיעור המלא תמצאו גם את הדיון עם המשתתפים, את הסיפור על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, ואת השאלה על דוד המלך שביקש ניסיון. כדאי לצפות בו לפני שמתחילים ללמוד את הספר פרק אחר פרק.